משנה: כָּתַב לְשֵׁם מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לְשֵׁם מַלְכוּת מָדַי וּלְשֵׁם מַלְכוּת יָוָן לְבִנְייַן הַבַּיִת וּלְחוּרְבַּן הַבַּיִת. הָיָה בַמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה. אֵין לָהּ לֹא כְתוּבָּה וְלֹא פֵירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת עַל זֶה וְעַל זֶה וְאִם נָֽטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה תַּחֲזִיר וְהַווְלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. לֹא זֶה וְזֶה מְטַמְּאִין לָהּ וְלֹא זֶה וְזֶה זַכָּאִין לא בִמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. הָֽיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל נִפְסְלָה מִן הַכְּהוּנָה בַּת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר וּבַת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה. אֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁלָּזֶה וְשֶׁלָּזֶה יוֹרְשִׁין כְּתוּבָּתָהּ. מֵתוּ אָחִיו שֶׁלָּזֶה וְאָחִיו שֶׁלָּזֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין. שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ. כָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁאָֽמְרוּ צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת הָֽלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵילּוּ וְנִישְּׂאוּ וְנִמְצְאוּ אֵילּוּ אַיְלוֹנִיּוֹת תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תצא מזה ומזה. מבעל זה ומיבמה הראשון:
מתני' ונישאת לאחר. דקי''ל ביאת האחת פוטרת צרתה ונמצאת זו שנתיבמה איילונית ואין יבומיה כלום ונמצאת שלא נפטרת הצרה והיא נישאת לשוק בלא חליצה:
וכל הדרכים האלו בה. והתם מוקמינן לה כר''ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ואינה הלכה:
תצא מזה ומזה. מבעל שנישאת לו ומן היבם:
כל העריות. ט''ו עריות שאמרו חכמים צרותיהן מותרות להנשא בלא חליצה והלכו הצרות של עריות ונישאו לשוק ונמצאו העריות איילונית ואגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות ונמצא שלא היו אלו צרות ערוה ולא פטרום מן החליצה:
אין לה כתובה כו'. כמפורש ביבמות פרק האשה רבה:
והולד ממזר מזה ומזה. מתני' ר''מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הולד ממזר ואינה הלכה:
מתני' כתב לשם מלכו' שאינה הוגנת. היה בבבל וכתב לחשבון שנת מלכות אחרת. ובבבלי מפרש דקרי לה שאינה הוגנת ע''ש בזוי נתתיך בגוים שאין להם לא כתב ולא לשון. או שכתב לבנין הבית או לחורבן הבית פסול מפני שלא כתב לשם המלכות ותקנו חכמים כן מפני שלום המלכות שיאמרו חשובין אנו בעיניהם שכותבין שמנו בשטרותיהם:
תצא מזה ומזה. אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני:
47a אֲנָן תַּנִּינָן. מֵאַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵאַחַר שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ. מָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר שֶׁכְּתָבוֹ לָהּ. מְסַייֵעַ לְבֵית שַׁמַּי. מָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ. מְסַייֵעַ לְבֵית הִלֵּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנן תנינן. במתני' כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה ואית תנא דתני מאחר שנתנו לה דאפילו בכה''ג חוששין:
מסייע לב''ש. כלומר דלטעמא דב''ש אתא לאשמועינן שאפילו נתייחד עמה בין כתיבה לנתינה אין חוששין ומכ''ש אם נתייחד עמה אחר הנתינה דאין חוששין שמא בא עליה כדאמרי ב''ש לקמן המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי אינה צריכה הימנו גט שני וה''ק איזהו גט ישן דב''ש סברי פוטרין בו כל שנתייחד עמה אפי' מאחר שכתבו לה דאלו לב''ה לא שייך לפרש איזהו גט ישן דאין אדם פוטר בו כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה דהא אפילו נתייתד עמה אחר הנתינה דמגורשת לגמרי וסנו אהדדי טפי ואפ''ה קאמרי ב''ה לקמן חיישינן שמא בא עליה ומכ''ש בין כתיבה לנתינה ומשנה דלא צריכה היא לב''ה אלא אדב''ש קאי:
מאן דאמר מאחר שנתנו לה מסייע לב''ה. וה''ק איזהו גט ישן דפסול הוא וצריכה ממנו גט שני כל שנתייחד עמה אחר שנתנו לה דאפילו בכה''ג חוששין שמא בא עליה כדב''ה לקמן במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי:
הלכה: כָּתַב לְשֵׁם מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת. לְשֵׁם מַלְכוּת מָדַי כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. עָשׂוּ אֶת הַווְלָד מַמְזֵר מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. כָּל הָדָא פִירְקָא דְּרִבִּי מֵאִיר. חוּץ מִשִּׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. אַף הַמְגָרֵשׁ. אָמַר לֵיהּ. לֵית פִּירְקָא דִידְכוֹן אֶלָּא דִידָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית פירקא דידכון. אין דעתי בזה הפרק שאתם אומרים אלא דידן בפרק הזה שאנחנו עוסקים בו ועלה אמר כל הדא פרקא דר''מ:
אף המגרש. אם הא דתנן לקמן פרק המגרש שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר ופליגי אמוראי לקמן אם כרבנן אתיא או דר''מ נמי מודה בהו והיינו דבעי אם לר''מ התם נמי הוולד ממזר:
חוץ משינה שמו ושמה. דבזה אף חכמים מודים שהולד ממזר:
כל הדא פירקא. כל דחשיב בהני מתני' בהאי פירקא כר''מ היא דס''ל כל המשנה ממטבע כו' ולאפוקי מפירקא דלקמן קאתי:
גמ' עשו את הולד ממזר מפני הסכנה. כלומר דעיקר תקנה שתקנו לכתוב שם מלכות בגיטין מפני הסכנה שיהיה לנו שלום מלכות ואמרו חכמים אם שינה בזה הולד ממזר:
משנה: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְהָֽלְכָה צָרָתָהּ וְנִישֵּׂאת לְאַחֵר וְנִמְצְאָה זֹאת שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תצא מזה ומזה. מבעל זה ומיבמה הראשון:
מתני' ונישאת לאחר. דקי''ל ביאת האחת פוטרת צרתה ונמצאת זו שנתיבמה איילונית ואין יבומיה כלום ונמצאת שלא נפטרת הצרה והיא נישאת לשוק בלא חליצה:
וכל הדרכים האלו בה. והתם מוקמינן לה כר''ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ואינה הלכה:
תצא מזה ומזה. מבעל שנישאת לו ומן היבם:
כל העריות. ט''ו עריות שאמרו חכמים צרותיהן מותרות להנשא בלא חליצה והלכו הצרות של עריות ונישאו לשוק ונמצאו העריות איילונית ואגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות ונמצא שלא היו אלו צרות ערוה ולא פטרום מן החליצה:
אין לה כתובה כו'. כמפורש ביבמות פרק האשה רבה:
והולד ממזר מזה ומזה. מתני' ר''מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הולד ממזר ואינה הלכה:
מתני' כתב לשם מלכו' שאינה הוגנת. היה בבבל וכתב לחשבון שנת מלכות אחרת. ובבבלי מפרש דקרי לה שאינה הוגנת ע''ש בזוי נתתיך בגוים שאין להם לא כתב ולא לשון. או שכתב לבנין הבית או לחורבן הבית פסול מפני שלא כתב לשם המלכות ותקנו חכמים כן מפני שלום המלכות שיאמרו חשובין אנו בעיניהם שכותבין שמנו בשטרותיהם:
תצא מזה ומזה. אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני:
משנה: כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה. שאפילו ריח הגט אין בו:
מתני' ונמלך. ולא נתן לה הגט:
שלא הכל מן הראשון. לא כל הימנו של ראשון לאב' זכותו של שני שנישא' והלכה כרבי אלעזר:
ואם לאחר זמן. לאחר שנשאת יצא ה''ז גט:
אינו גט. וצריכה גט אחר:
אם לאלתר. כל זמן שלא נישאת קרוי לאלתר ובגמרא פליגי בה:
וטעה. כשמסר להן השטרות טעה ונתן הגט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבר שמסרה לו אשתו שובר:
מתני' כתב הסופר. גט לאיש לגרש בו אשתו ושובר לאשה שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:
רִבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִם עַל אָתָר יָצָא אֵינוֹ גֵט. וְאִם לְאַחַר זְמָן יָצָא הֲרֵי זֶה גֵט. שֶׁלֹּא הַכֹּל מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּת שֶׁל שֵׁינִי. אֵיזֶהוּ עַל אָתָר. רִבִּי זְעִירָא אוֹמֵר. עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה. רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָה אָמַר. עַד שֶׁלֹּא נִיסֵּית וְנִיסֵּית. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא. לֹא הַכֹּל מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ מִן הַשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מסייע לר' זעירא. דקתני לא הכל מן הראשון לאבד זכותו של השני משום דחיישינן דעשו קנוניא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנתארסה ומשנתארסה שפיר קרוי זה שני:
עד שלא ניסת. זהו על אתר וניסת זהו לאחר זמן:
עד שלא נתארסה. קרוי על אתר ואם נתארסה לאחר זמן הוא ושוב אינו נאמן:
הלכה: כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה כול'. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁטָּעָה. אַף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה. עִם בְּשֶׁלֹּא טָעָה. אוֹף רַבָּנִן מוֹדֵיי. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אֶלְעָזָר חָשַׁשׁ שֶׁמָּא לֹא טָעָה. וְרַבַּנִן חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא טָעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין בסתם. דלא ידיע ובהא פליגי ר''א ורבנן דר''א סבר אינו נאמן אלא לאלתר אבל לאחר זמן חשש שמא לא טעה כלומר דחיישינן שמא משקר הוא דאם איתא מ''ט שתיק עד האידנא:
גמ' מה אנן קיימין. הא דפליגי ר''א ורבנן אם בשטעה כלומר דידעינן ודאי שטעה אף ר''א מודה דהבעל נאמן לעולם ואם בדידעינן שלא טעה כלומר דהסופר אומר יודע אני בעצמי שלא טעיתי אוף רבנן מודיי שאינו נאמן וכלומר בזה לא עלה על דעת שיהא נאמן דא''כ אין לדבר סוף:
גמ' לא היתה צריכה להינשא כו'. סוגיא זו כתובה בפרק האשה רבה ושם פירשתי:
משנה: כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ וְנָֽתְנוּ זֶה לָזֶה וּלְאַחַר הַזְּמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ וְהַשּׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לְאַלְתָּר יָצָא אֵין זֶה גֵט אִם לְאַחַר זְמָן יָצָא הֲרֵי זֶה גֵט. שֶׁלֹּא הַכֹּל מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁלַּשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה. שאפילו ריח הגט אין בו:
מתני' ונמלך. ולא נתן לה הגט:
שלא הכל מן הראשון. לא כל הימנו של ראשון לאב' זכותו של שני שנישא' והלכה כרבי אלעזר:
ואם לאחר זמן. לאחר שנשאת יצא ה''ז גט:
אינו גט. וצריכה גט אחר:
אם לאלתר. כל זמן שלא נישאת קרוי לאלתר ובגמרא פליגי בה:
וטעה. כשמסר להן השטרות טעה ונתן הגט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבר שמסרה לו אשתו שובר:
מתני' כתב הסופר. גט לאיש לגרש בו אשתו ושובר לאשה שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:
הלכה: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ כול'. 47b לֹא הָֽיְתָה צְרִיכָה לְהִינָּשֵׂא אֶלָּא לְהִתְייַבֶּם. וְזוֹ הִיא יְבָמָה שֶׁנִּיסֵּית בְּלֹא חֲלִיצָה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. זֶה חוֹלֵץ וְזֶה מְקַייֵם. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא. רִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרִבִּי פִינְחָס. הֵיךְ רִבִּי סָבַר. אָמַר לֵיהּ. כְּרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ. חֲזוֹר בָּךְ. דִּלֹא כֵן אֲנִי כוֹתֵב עֲלָךְ זָקֵן מַמְרֵא. אָמַר רִבִּי זְבִידָא. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים בָּהּ. כְּדִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מַמְזֵר מִיְּבָמָה. הָא לָצֵאת תֵּצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין בסתם. דלא ידיע ובהא פליגי ר''א ורבנן דר''א סבר אינו נאמן אלא לאלתר אבל לאחר זמן חשש שמא לא טעה כלומר דחיישינן שמא משקר הוא דאם איתא מ''ט שתיק עד האידנא:
גמ' מה אנן קיימין. הא דפליגי ר''א ורבנן אם בשטעה כלומר דידעינן ודאי שטעה אף ר''א מודה דהבעל נאמן לעולם ואם בדידעינן שלא טעה כלומר דהסופר אומר יודע אני בעצמי שלא טעיתי אוף רבנן מודיי שאינו נאמן וכלומר בזה לא עלה על דעת שיהא נאמן דא''כ אין לדבר סוף:
גמ' לא היתה צריכה להינשא כו'. סוגיא זו כתובה בפרק האשה רבה ושם פירשתי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source